הקדמה
ערכו לי הכרות עם אדם מקנדה שחיפש איש מקצוע טוב עבור עסק הכובעים שלו במונטריאול. לאחר מספר פגישות, הגענו להסכם. עזבתי את אסתר, וסיכמנו שאם העבודה תניח את דעתי לאחר שלושה חודשים, היא תצטרף אלי עם שני ילדיה. בינתיים, קיבלתי בקנדה גט רבני מרוזה. אסתר הגיעה והקמנו את ביתנו המשותף בדירה במונטריאול. אסתר רשמה את הילדים לבית ספר עם שם משפחתי במקום שם משפחתו של אביהם – גרינפילד. איש בקנדה לא ידע דבר על חיינו הפרטיים, והילדים ראו בי את אביהם האמיתי. הם נתחבבו עלי מיום ליום. לאחר ששה חודשים, מעסיקי הציע לי להצטרף לחברה כשותף. אמרתי לו שטרם החלטתי אם אשאר בקנדה, וביקשתי ארכה של שישה חודשים נוספים להחלטה. בתוך כך, הוא נסע לניו-יורק ושמע משותפי לשעבר על חיי הפרטיים. בתום החצי שנה, הוא שאל אותי שוב אם החלטתי בקשר לשותפות. אך עמדתי על טיבו, והבנתי שהוא אינו טיפוס שארצה לחבור אליו, אמרתי לו לכן, שהחלטתי לא להשקיע כספים בקנדה. בזאת, הוא הודיע לי על פיטוריי. כשהגיעה הידיעה לענף ששוחררתי לשוק העבודה, הוצפתי בהצעות רבות מחברות אחרות.
בנקודה זו בזמן, שמעתי שמעסיקי לשעבר לא הסתפק בפיטוריי, אלא גם הלשין עלי לרשויות ההגירה – על כך שבאתי כביכול לבקר, ונשארתי לעבוד, בניגוד למדיניות הממשלה. למדתי שאם אכנס לעסקים, אוכל להישאר, אחרת אצטרך לחזור. מצאתי בחור צעיר שנזקק מאד לשותף, אז השקעתי כסף ופתחתי עסק, שהצליח די יפה. כששמע על כך המעסיק הקודם, נעלב, וכתב דו"ח ארוך לרשויות ההגירה על עברי, ותיאר אותי באור מאד שלילי. קיבלתי הודעה שאיני יכול להוסיף לגור בקנדה. שכרתי עורך דין, שהיה חבר פרלמנט, למניעת גירושי, והמשכתי בעסקיי. כשגילה שותפי את מצבי, חפץ לנצל אותי, ולקנות את חלקי בעסק בחמישים אחוז מההשקעה שלי. בידיעה שלא אוכל לסרב, הוא היה בטוח שאקח את הצעתו, וכדי שזו תיראה הוגנת, הוא הציג אותה כדו-כיוונית. עמדה בפניי החלטה רצינית ביותר, וביקשתי שלושה ימים להפוך בה. אסתר ואני דנו בנושא, וגמרנו אומר לקנות את חלקו של השותף. ביום השלישי נפגשנו במשרדו של עורך הדין ושותפי חתם על מסמך שהופך אותי לבעל החברה, תמורת ההמחאה שכתבתי לו. לימדתי את אסתר לטפל ולנהל את העסק בזמן שאני עסקתי במכירות. העסק הצליח, והחודשים חלפו מהר. עורך הדין עצר את הגירוש לעת עתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה