יום שבת, 11 בספטמבר 2010

פרק 10 - English English English

הקדמה

הזמן עובר, למדתי את מקצוע הגיהוץ ועבדתי קשה מאד. ככל שעבדתי יותר כך גדל שכרי, והייתי אהוב על הכל. דיברתי פולנית ורוסית. מוצאי שבת אחד, טיילתי ב-Whitechapel Road, התבוננתי בחלונות הראווה, ועצרתי ליד חלון ובו תצוגה נאה של חולצות, עניבות ומגוון פריטים אחרים. בעוד אני עומד שם, עצר לידי זוג צעיר שדיבר, אך לא יכולתי להבין מילה. דמעות מילאו את עיני – אוזניים לי ולא ישמעו, פה לי ולא ידבר. באותו רגע נשבעתי לעצמי שאלמד אנגלית.

בשבוע העוקב, פגשתי את בן דודי יצחק ספרלינג (Isaac Sperling), שגילה שאני בלונדון ואיתר אותי. הוא הזמין אותי ליום ראשון בערב להתענג על כריך חם של בשר משומר, הראשון שאכלתי מימיי. סיפרתי לו, שלפני עזיבתי את הבית, היה ניסיון לשדך אותי עם אחותו – בעלת מספרה – אך היה בינינו פער גילאים גדול מדי. הייתי בקושי בן שש עשרה. יצחק ואני הפכנו לידידים קרובים, למרות היותו גדול ממני בשש שנים, ונהגנו להיפגש פעם בשבוע. אחרי מספר שבועות, יצחק הזמין אותי לעבור לגור איתו ולחלוק איתו חדר ומיטה. נעניתי בשמחה להזמנה. המשפחה שאירחה אותנו הייתה מאד ידידותית, והגישה תה בכל בוקר. יצחק היה בנוי לתלפיות, חי חיים מאד בריאים, והזמין אותי להצטרף להתעמלות הבוקר שלו. כמו כן, לימד אותי טכניקות של נשימות עמוקות. בוקר אחד, אחרי שיצחק יצא לעבודתו כשען וצורף, בעלת הבית שאלה אותי לדתו. שאלתי – "למה?", והיא אמרה שהם רואים אותו בכל בוקר מתכופף ואז מרים את זרועותיו לשמיים. הסברתי לאנשים התמימים האלה שמה שהם ראו הוא בסך הכל תרגילי ההתעמלות שלו. הם קיבלו את ההסבר, וכולנו צחקנו כהוגן.

ביקשתי מיצחק שילמדני את שיעורי הראשון באנגלית – איך לומר "אני רעב" ו"אני רוצה כריך". בכל יום קלטתי משפט אחד או שניים. אחרי מספר שבועות, ניסיתי להרכיב משפטים משל עצמי, שיצאו משעשעים עבור חלק מהאנשים, בעוד שאחרים התעניינו ותיקנו אותי. הייתי תמיד אסיר תודה עבור העזרה הזו. למרות שהייתי להוט מאד ללמוד את השפה, היה לי מעט מאד זמן פנוי. יום העבודה שלי היה מורכב משלוש עשרה שעות בסיס, שעה לארוחת צהריים, שלוש וחצי – שעות נוספות, ועוד חצי שעה לארוחת ערב, כך ששמונה עשרה עד תשע עשרה שעות עברו עלי במסגרת העבודה, עם מעט מאד זמן שנשאר למשחק או לימוד. היה עלי לתפוס את השפה כבדרך אגב. אחרי חצי שנה הייתי מסוגל לדבר אנגלית לא רע. יכולתי כבר לפגוש בחורות ולקחת אותן להצגות וריקודים. למרות שהייתי צעיר ובקושי מסוגל לפרנס את עצמי, אנשים טובים ניסו לשדך אותי לעלמות שונות. אך רצונותיי היו צעירים ורחוקים מנישואין. היה עלי להיזהר ולא לצאת עם אותה בחורה יותר מפעם-פעמיים, שכן באותם הימים היה זה מסכן אותי בהליכי הפרת אירוסים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה