יום שישי, 17 בספטמבר 2010

פרק 11 - לחנך את מילטון


באחד במאי, 1907, בית המלאכה היה סגור לרגל יום הפועלים. ישנתי עד מאוחר. בעשר בבוקר התלבשתי, אכלתי, והלכתי ל- Whitechapel Road. לפתע שמעתי תזמורת מנגנת ותהלוכה מתקרבת. חיכיתי וציפיתי לראות מצעד צבאי, אך הבטתי וגיליתי תהלוכה של פועלים עם שלטים באנגלית וכמה ביידיש, הדורשים שעות עבודה מופחתות ומציגים סיסמאות נוספות. פרשי משטרה הקיפו את החבורה וחשש גדול התגנב לליבי, מפני שעלה במוחי זכר תהלוכת פועלים דומה בורשה ב-1905. גם שם, האנשים נשאו שלטים, הרגישו חופשיים, ולא נסו כשהגיעה המשטרה, אלא נתנו לקוזאקים לעבור ביניהם עם סוסיהם ואז נשמעה פקודת המפקד – "חרבות שלוף", ולפקודתו הבאה, הקוזאקים נופפו בחרבותיהם ימינה ושמאלה מתיזים ראשים וממלאים את הרחובות בדם. כאן, בלונדון, ראיתי את המשטרה שומרת על הסדר ללא אלימות – מגנה על הצועדים. לראשונה, הבנתי מהו חופש. חברתי לצועדים עד ל-Hyde Park, שם הקשבתי לנאומי המנהיגים, באנגלית וביידיש. הכל התנהל על מי מנוחות. חזרתי לביתי חדור נפלאות היותי אדם חופשי במדינה חופשית.

הייתי עובד חרוץ, ולמדתי את המקצוע במהירות. אחרי מספר חודשים, החלפתי מקום עבודה, למקום שזיכה אותי בשכר גבוה יותר, ובסביבה ידידותית יותר. יום תשלום השכר היה בכל שבת באחת בצהריים, ויצא שהתשלום הראשון היה לפני חג. היו תריסר גברים בבית המלאכה החדש, וכולם החליטו לשתות לכבוד החג במסבאה שבפינה. ביקור הבכורה שלי בפאב. כל הגברים התיישבו על הבר. היה חשוך, נסורת הייתה פזורה על הרצפה,
ומרקקות פליז היו פזורות סביב, עבור לועסי הטבק שבין הלקוחות. מצאתי את מקומי בקצה השמאלי של הדלפק. החבר הראשון הזמין משקאות לכולם, והמוזג עבר אחד אחד ושאל מה ברצונו לשתות. כשהגיע אלי, חזרתי אחרי ההזמנה של קודמי – רום. לא היה טעים, אז בסיבוב הבא שיניתי למשקה אחר, וכך גם בעשרת הסיבובים הבאים. הייתי נחוש למצוא משקה שיערב לחיכי. כשהגיע תורי להזמין משקאות עבור החבר'ה, הזמנתי בירה, ועם כניסת הלגימה הראשונה, יצאו כל אחיותיה הבוגרות. ניסיתי למהר לשירותים, אך חוץ מאת תוכן קיבתי, איבדתי בדרך גם את הכרתי. כשפקחתי את עיניי, ניבטו אליהן מלמעלה עיני בחורה מתוקה וחביבה. היא הסבירה לי שאני בבית מעסיקי. גיליתי שהבחורים סחבו אותי, בעלפוני, לביתו שמעל בית המלאכה. היה זה שש בערב כשהתעוררתי. היא אמרה לי להתרחץ ולהצטרף אליהם למטה לארוחת ערב. נהניתי מידידותם של בעל הבית ומשפחתו, ומהכנסת האורחים שלהם, ולמדתי לעולם לא לערבב משקאות שוב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה