חודשים אחדים לאחר מות אבי, העבירה אימי את המשפחה לדירה סמוכה לבית ספר. בהיותה אשת עסקים פיקחית, היא החליטה לפתוח חנות בחדר שבחזית, ולמכור בה שוקולדים, כלי כתיבה ומוצרים אחרים שמתאימים לילדי בית הספר. כך הצליחה להרוויח עוד כמה גרושים בין ימי השוק, שכן כל האחריות על כלכלת משפחתה רבצה על כתפיה.
זמן מה אחרי מעבר זה, גילתה שהתפנתה דירה בבניין שהיה שייך לאביה, אך בהכירה את אביה כאדם קמצן, היססה לבקש ממנו עזרה מחשש לסירוב. היא ארגנה את דירתה למעבר, ובחצות הלילה, הזמינה נגר לדירה שהתפנתה, שהפך בהוראתה את החלון הפונה לרחוב – הראשי והמרכזי – לדלת, ועברה. במשך אותו לילה שמעו מקצת השכנים, כמו גם אמהּ, את שאון הדפיקות והנקישות, אך איש לא יצא לבדוק מה פשר הרעש. עם בוקר, יצאה האם – סבתי – מביתה, גילתה את התשובה לתעלומת הרעש מאמש, ומיד הזעיקה את דוד, בעלה. דוד מיהר החוצה, והיה כל כך מופתע, עד כי לא האמין למראה עיניו. הוא הבין כמה נבונה בתו, וגם שאין ביכולתו לגרש אלמנה עם חמישה ילדים קטנים. הוא נכנס לדירה ונתן לה את ברכתו. ללא ספק, היה מדובר במיקום מוצלח מאד, על הרחוב הראשי, וחנותה החדשה של אמא זכתה לביקוש מיידי של מיני מזונות, סיגריות, משקאות וכו'. עסק זה כבר סיפק לה פרנסה ראויה, כמו גם תעסוקה מלאה, כך שאפילו נאלצה לשכור בחורה שתנקה ותבשל.
כששבתי הביתה לחג, מצאתי את הבית החדש מסודר יפה. נערת משק הבית החדשה זיכתה אותי בקבלת פנים חמה במיוחד. בהגיעי, אמא לא הייתה פנויה, והבחורה טרחה רבות סביב ארוחת בוקר בלתי רגילה, משופעת חיוכים רכים. היא אמרה לי שהוטל עליה לטפל היטב באורח יוצא הדופן, ואכן היא יצאה מגדרה. הקדשתי לה מעט מאד תשומת לב, בשל החינוך האדוק שקיבלתי, והתייחסתי אליה כאל שירות לאדון, ותו לא. היא הייתה מאד מושכת ונבונה, אך התנהגותה הייתה כשל נערת תיכון, למרות 21 שנותיה. בבוקר השני לשהותי בבית, ארוחת הבוקר והשירות שסבב לה, היו מהודרים אף יותר, והעלמה הצעירה הביעה אכזבה רבה על שנותרתי באדישותי. כשהגבתי בהפתעה, היא אמרה בנימה מתחנחנת, שהיא ציפתה ליותר מאיש העיר הגדולה, והוסיפה שחברה'מן גדול מורשה לא היה מתעלם ממנה בלילה. פני הפכו ארגמן, כשהסמקתי עד לעצמותיי. זו הייתה לי הפעם הראשונה בשלוש עשרה שנותיי שעמדתי פנים אל פנים מול פיתוי.
זכרתי את סיפור יוסף, בו אשת פוטיפר תינתה איתו אהבים (נו, לא טענתי שזכרתי טוב), והוא מצא את עצמו בכלא פרעה. חששתי שבאופן דומה גם אני אתקל בחוויה לא נעימה, ולכן סירבתי להיענות לניסיונות ההתקרבות שלה.
מיד אחרי החג חזרתי לורשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה